השופט ס' ג'ובראן:
ההליכים עד כה
1. המערערת, חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ (להלן: המערערת או רמנוף), הינה חברה רשומה העוסקת בסחר בנייה. נאור מנופים בע"מ (להלן: נאור מנופים) הינה חברה רשומה, העוסקת במכירה, השכרה ותיקון של מנופים, מעליות וציוד בנייה. מ.מ.ר בע"מ הינה בחרה רשומה אשר מרבית בעלי מניותיה הינם בעלי מניות במערערת (להלן: מ.מ.ר), מר נפתלי שוורץ (להלן: שוורץ) הינו בעל המניות העיקרי של נאור מנופים ומנהלה הרשום. שוורץ הינו בר-רשות במשק מס' 40 במושב עדנים (להלן: המשק או המקרקעין) ובמסגרת עבודתו כקבלן עצמאי ביצע עבודות מסגרות שונות עבור המערערת.
2. במהלך שנת 1989, נכרת בין שוורץ לבין מ.מ.ר הסכם שכירות בעל-פה, לפיו תנהל מ.מ.ר את עסקה ותאחסן את ציודה במקרקעין הצמודים לביתו של שוורץ במשק. בחודש אוגוסט 1989, הפסיקה מ.מ.ר את פעילותה ומילאה את מקומה חברת רמנוף, שהוקמה בה בעת. המערערת המשיכה את ההתקשרות עם שוורץ בהסכם השכירות. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע לתוכנו של הסכם השכירות ותנאיו.
3. נאור מנופים ושוורץ הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה כנגד המערערת (ת.א. 680/97) בגין חריגה מהשטח המושכר ועשיית שימוש בשטחים נוספים בלמעלה מ- 5,000 מ"ר ללא קבלת הסכמה משוורץ ומבלי לשלם לו תמורה. לטענתם, החל מחודש מרץ 1992, לא שילמה המערערת את דמי השכירות המוסכמים במלואם, לפי סכום של 750 דולר לחודש. כמו-כן, טענו לקיומם של חיובים כספיים שונים אשר המערערת חבה להם ודרשו תשלום בגין נזקים שונים שלטענתם גרמה להם.
4. המערערת אף היא הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה כנגד נאור מנופים ושוורץ (ת.א. 15/97). לטענת המערערת, שוורץ סייע לניהול המערערת ונשלח מטעמה לביצוע משימות שונות ברומניה. בשנת 1995, התברר לה כי במהלך שליחותו של שוורץ ברומניה, הוא פעל כנגד האינטרסים של החברה. עוד טענה היא, כי שוורץ שיבש את פעילותה ברומניה ובארץ, הקים חברה חדשה - נאור מנופים בע"מ - אשר תפסה את מקומה של המערערת בישראל. בנוסף, לטענתה, פנה שוורץ ללקוחות המערערת והחל לעבוד עמם על גזילת עבודות שהיו לרוב מוזמנות מהמערערת וכל זאת, שעה ששוורץ משבש את פעולותיה במקרקעין, תוך שניתק את זרם החשמל, מונע כניסה לשטח המושכר, משתק את פעילותה העסקית ומכניס את פעילותו המתחרה לאותן המקרקעין עצמם, עוד טרם פינויים על ידה. לפיכך, המערערת תבעה פיצוי בגין הפסד הכנסות עקב הפסד עסקאות ודאיות בשני פרויקטים וכן פיצוי בגין הפסד ירידה במחזור העסקים בשנת 1996. עוד תבעה המערערת פיצוי בגין הפרת הסכם השכירות עמה מצד שוורץ, עת דרש לפנותה שלוש שנים טרם סיום חוזה השכירות שנכרת ביניהם.
5. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צ' ברון) דן בתובענות במאוחד. בפסק-דין מיום 19.7.2005 התקבלה בחלקה התביעה בת.א. 680/97 כנגד המערערת במובן זה שהמערערת חויבה בתשלומים לנאור מנופים, אך התביעה כנגד מ.מ.ר נדחתה. התביעה בת.א. 15/97 התקבלה אף היא בחלקה. הטענות לגבי הפרת הסכם השכירות, הפרת חובת הנאמנות, תחרות בלתי הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט - נדחו. לעומת זאת, בגין נזקיה של המערערת כתוצאה מחסימת המגרש נפסקו סכומים כפי שמופיעים בפסק-הדין. כן נפסק, כי סכומים אלה יישאו הפרשי ריבית הוצמדה מיום מתן פסק-הדין ועד ליום התשלום בפועל.
6. כנגד פסק-דין זה הוגשו לבית משפט זה שלושה ערעורים: בע"א 9656/05 השיגו נאור מנופים ושוורץ על סכומי הפיצויים שנפסקו למערערת. בערעור שכנגד השיגה המערערת על סכומי הפיצויים שנפסקו לטובתה, על דחיית התביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם השכירות ובין הפרת חובת הנאמנות ועשיית עושר ולא במשפט ועל כל שלא פסק בית המשפט הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין. בע"א 11189/05 ערערה המערערת על הקביעה בפסק-הדין, לפיה סכומי הפיצויים שנפסקו לטובתה יישאו ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ולא ממועד קרות הנזק.
7. ביום 27.7.2008 ניתן פסק הדין של בית משפט זה (המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופטים ס' ג'ובראן וד' חשין) בו הוחלט (בפסקה 72 לפסק הדין) כדלקמן:
"התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר יכריע בשיעור הנזקים שנגרמו לרמנוף (ע"א 9656/05), יבחן מהו הסעד הראוי ליתן למשיבה בגין הפרת אמונים מצד שוורץ כלפיה (ערעור שכנגד) וכן יקבע את מועד חישוב הפרשי הריבית וההצמדה ושיעורם ובהתייחס לשיעור הנזקים (ע"א 11189/05)".
בית משפט זה סבר, כי פסיקת הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו למערערת עקב חסימת המקרקעין חסרת בסיס ראייתי, אף שניתן היה להביא נתונים מדויקים לביסוס הנזק. כך נקבע, כי הראיות שהובאו על-ידי המערערת כללו תיאורים מוגזמים, ללא חוות דעת מומחים, קבלות, הזמנות, מסמכים, ספרי הנהלת חשבונות ועדויות אובייקטיביות ולמעשה עצם הפרת ההסכמים עם צדדים שלישיים כלל לא הוכחה. לפיכך נקבע, כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שיקבע את שיעור הנזקים על-פי הנתונים שעל-פיהם ניתן להגיע לאומדן של הסכומים אותם יש לפסוק על בסיס הראיות הממשיות העומדות בפניו, ואולי על-ידי מינוי מומחה לעניין זה, שיערוך את החישובים ויציע את התוצאות לבית המשפט.
8. עם חזרתו של התיק לבית המשפט המחוזי, החליט בית המשפט המחוזי למנות את רואה-החשבון דן אילון לרואה-חשבון חוקר כהגדרתו בתקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ג-1984 ואף הורה לצדדים להעביר אליו את המסמכים והחשבונות אשר ברשותם בתוך שבוע ימים. בהודעותיו של רואה-החשבון מיום 18.10.2009 ומיום 26.10.2009 לבית המשפט מסר, כי טרם קיבל מידי באי-כוח הצדדים או מידי רואי-החשבון שלהם את המסמכים הדרושים לו לצורך עריכת חוות הדעת הכוללים, בין היתר, דו"חות כספיים, כרטיסי הנהלת חשבונות, רשימת לקוחות וספקים וחוזים, וזאת למרות שנפגש עם באי-כוח הצדדים וביקש מהם מספר פעמים להמציא לו את החומר הרלוואנטי. עוד הוא הוסיף וציין, כי בחן את החומר המצוי בתיק בית המשפט והגיע למסקנה, כי אין בנמצא מסמכים המאפשרים את הערכת הנזקים שנגרמו למערערת.
9. או-אז, הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צווים שיורו לרואה-החשבון ולמנהלת החשבונות של החברה להמציא את המסמכים הדרושים למומחה לצורך הכנת חוות-דעתו וכן צוין בבקשה, כי רק ביום 25.10.2009 שלחה המערערת בקשה לחברות צבעים בע"מ ו-ס.ס.ב. קבלנות בע"מ להמציא את המסמכים הרלוואנטיים שברשותן ואף הם טרם עשו כן.
10. ביום 27.10.2009, לאחר שהמערערת קיבלה את הודעת רואה-החשבון אילון מיום 26.10.2009 לפיה אין באפשרותו להעריך את הנזקים שנגרמו לה, הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לדחיית הודעתו בטענה, כי פנתה כבר ביום 9.9.2009 אל רואה-החשבון של חברתה ואל מנהלת החשבונות שלה בבקשה שימציאו לה את המסמכים שהתבקשו על-ידי רואה-החשבון אילון, אולם פניותיה לא נענו.
המשיבים מצידם, הגישו לבית המשפט המחוזי, ביום 29.10.2009, בקשה למתן פסק-דין ובגדרה הדגישו כי כיום, בחלוף למעלה מ- 14 שנים מאז האירועים נשוא התביעה, אין בידיהם מסמכים או חשבונות מלבד אלו אשר כבר הוגשו, מה גם שהמערערת מעולם לא דרשה הגשתם של מסמכים נוספים. מעבר לכך נטען, כי המערערת לא הגישה למומחה ולו מסמך אחד, וזאת בשעה שנטל ההוכחה מוטל על כתפיה.
פסק-הדין של בית המשפט המחוזי
11. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צ' ברון) דחה, ביום 25.11.2009, את תביעתה של המערערת לעניין הפיצויים בגין הפרת ההסכמים עם חברות צבעים בע"מ ו-ס.ס.ב. קבלנות בע"מ ולעניין הפיצויים בגין הפרת אמונים, וזאת בהיעדר ראיות כלשהן לשיעורי הנזקים הנטענים בקובעו, כי הליך החקירה לא הוביל לגילוי ראיות חדשות, שניתן להסתמך עליהן לצורך קביעת הסעד הראוי לעניין הפרת האמונים. לעניין הפיצויים בגין חסימת המקרקעין, כפי שקבע המומחה רואה החשבון דן אילון, אין בתיק ראיות המאפשרות את הערכת הנזק.
כמו-כן קבע בית המשפט המחוזי, כי גם בפסק-הדין מיום 19.7.2005 נקבע, כי המערערת לא הביאה ראיות להוכחת טענתה, כי שוורץ קנה מנופים וציוד מספקיה של המערערת וממילא לא הוכחה השכרת המנופים ללקוחות של המערערת וגריעה מרווחיה של המערערת. לפיכך, גם ניסיונה של המערערת לאמוד את הנזקים על-פי הרווחים שעשו נאור מנופים ושורץ מהשכרת המנופים למערערת, וללא כל קשר לפרויקטים שאליהם מתייחס כתב התביעה, לא יצלח.
עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי למערערת ניתנו די והותר הזדמנויות להגשת ראיות לביסוס נזקיה, הן בגלגול הקודם של התיק והן בגלגולו הנוכחי, אולם היא לא השכילה לנצלן. לפי בקשת המערערת מיום 27.10.2009, הרי שהיא פנתה כבר בתחילת חודש ספטמבר לרואה החשבון ולמנהלת החשבונות שלה-עצמה, בבקשה לקבל מסמכים. משאלו לא הגיבו לפניותיה, עמד לרשותה די זמן לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צווים, לפני שהוגשה ההודעה מטעם רואה החשבון דן אילון. בנסיבות אלה, דחה בית המשפט המחוזי את תביעתה של המערערת לעניין הפיצויים בגין הפרת ההסכמים עם חברות צבעים בע"מ ו-ס.ס.ב. קבלנות בע"מ ולעניין הפיצויים בגין הפרת אמונים, בשל העדר ראיות כלשהן לשיעורי הנזקים הנטענים.